מה זו באמת התחייבות?

התחייבות היא לא רגש. זו לא מוטיבציה, ולא תשוקה.
זו החלטה — הבטחה לפעול בהתאם לערכים שלכם, גם כשזה קשה, לא נוח או לא ודאי.

​

כפי שנלמד בתוכנית הופמן-קופמן, התחייבות היא ההפך מלחיות בתגובה למציאות. זו גישה מנטלית שאומרת:

"אני אחראי לאיך שאני מופיע — גם כשזה לא אידיאלי."
"אני אפעל בהתאם למה שחשוב לי — גם אם זה לא נעים."

​

מגישה פסיבית לפעולה מכוונת: לבצע את המעבר

תחשבו כמה פעמים שמעתם (או אמרתם):
"אני אנסה לעמוד ביעד שלי ברבעון הזה."
"אני רוצה לשפר את הפרוספקטינג שלי."
"אני עובד על להיות יותר מאורגן."

​

כל אלה הם רצונות. אבל התחייבות נשמעת אחרת:
"אני עומד לעמוד ביעד — וככה אני משנה את האסטרטגיה שלי כדי שזה יקרה."
"קבעתי לעצמי שעה יומית לשיחות יזומות כדי לשפר את הביצועים שלי."
"אני חוסם כל יום שישי 30 דקות לאופטימיזציה של הפייפליין."

כשאתם מתחייבים — אתם עוברים ממחשבות תקווה לאחריות מודעת.

​

בעולם הסיילס, התחייבות = עקביות

המצטיינים הגדולים הם לא בהכרח הכי מוכשרים — הם הכי מחויבים.
הם ממשיכים כשאחרים מוותרים.
הם שואלים שאלות טובות יותר, גם כשהם עייפים.
הם עוקבים אחרי לידים גם כשהעסקה נראית אבודה.

הם לא רק רוצים תוצאות — הם מחויבים לעשות את מה שנדרש כדי לייצר אותן.

​

נוסחת ההתחייבות (מבפנים החוצה):

ערכים — מה באמת חשוב לכם? (למשל: צמיחה, שלמות מקצועית, יושרה)
חזון — מה אתם רוצים לבנות, להוביל או לשנות?
פעולה — מה בפועל אתם הולכים לעשות כדי להתקדם?
אי נוחות — איזה קושי יעמוד בפניכם — ותפעלו למרות זאת?

אם אין בזה אי נוחות — זו לא התחייבות, זו נוחות.

​

מנהלים ופאונדרים — זה נכון גם עבורכם

בין אם אתם מובילים צוות, בונים מוצר או מעצבים תרבות ארגונית — ההתחייבות שלכם היא היתרון שלכם.
הצוות שלכם לא צריך עוד "חזון". הוא צריך לראות מה אתם מוכנים לעשות — במיוחד כשזה קשה.
זה מה שבונה אמון. זה מה שמניע את הספינה קדימה.

​

לסיכום

בעולם רועש, מלא הסחות מידע ובלבול — התחייבות היא בהירות.
זה אומר שאתם יודעים מה חשוב, בוחרים איך לפעול — ומבצעים את זה ביושרה.

לא משנה אם אתם SDR, AE, פאונדרים או לידרים  — התחייבות היא המכפלה שלכם.
זה לא להיות מושלמים.
זה להופיע שוב ושוב — עבור מה שבאמת משנה.